עיקרון ה- Growth Mindset וסיפורה של דינה
מבין כל סיפורי האימון והלמידה שמלווים אותי סיפורה של דינה חקוק אצלי עמוק בלב. דינה הייתה סטודנטית שנה א' בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל-אביב כאשר פגשתי אותה לראשונה. היא סיפרה לי שתמיד היא הייתה אחת התלמידות הגרועות בכיתה. ציונים נמוכים, מורים שיורדים עליה, בגרות שעברה בקושי ב"מחצית השלישית" (פרויקט השלמת בגרויות של משרד החינוך בחופש הגדול). יותר מזה דינה גם הסבירה לי (היא עצמה, כן) שהיא "די סתומה" ועם הרבה מודעות עצמית העידה שהיא "לא המגבון הכי לח בחבילה". מודעות והומור עצמי דווקא כן היו לה, אבל גם חשש כבד ממה שמצפים ממנה באוניברסיטה. היא הראתה לי את הסילבוס שלה באחד הקורסים ואת חומרי הלמידה באנגלית, ואמרה לי "אין שום סיכוי לקרוא וללמוד את כל זה". אני מודה שגם אני די נלחצתי כמי שהיה אמור "לחלץ" אותה מהמצב בו היא נמצאת. באמת המקראה שהיא החזיקה הייתה עבה בצורה בלתי רגילה, ובוודאי הקשתה גם על הסטודנטים המצטיינים והחכמים ביותר.
אני אלך רגע לסוף הסיפור. בסוף שנה א' החזיקה דינה בממוצע ציונים של 82, ובסוף שנה ב' היא כבר נבחרה ל"מצטיינת דיקן" על הישגיה הלימודיים. מה קרה שם באמצע אתם שואלים? אני חושב שזה המקום לספר על פרופסור קרול דווק מאוניברסיטת קולומביה, מחברת הספר Mindset או "כוחה של נחישות" בעברית. דווק מבחינה בין שני סוגים של דפוסים או תבניות חשיבה שיש לאנשים. Fixed Mindet או דפוס חשיבה קבוע, הוא האמונה כי יכולותיו הבסיסיות של אדם (כמו אינטילגנציה וכישרון) הן יכולות נתונות, קבועות ואינן ניתנות לשינוי. אנשים המאמינים שרמת המשכל שלהם קבועה ואינה ניתנת לשינוי, חושבים שיש מי שנולד חכם ויש מי שנולד טיפש, וכך המצב יישאר לנצח. לכן כל מצב הופך עבורם למבחן אינטליגנציה, בו הם צריכים להוכיח שהם נמנים עם ה״חכמים״. כאשר הם נדרשים צריכים להתאמץ, למשל לקראת מבחן, הם משייכים זאת לחוסר היכולת שלהם ואומרים "לו רק הייתי חכם יותר...". כאשר הם נכשלים, הכישלון מגדיר אותם. ״אני נכשלתי״ הופך ל״אני כישלון״. מכיוון שהם חוששים מחוויית כישלון נוספת, הם פעמים רבות נמנעים מהתמודדות עם אתגרים חדשים. Growth Mindset או דפוס מחשבה צומח הוא למעשה האמונה הבאה: באמצעות מאמץ ולמידה לא רק משתפרים קצת או מצליחים במבחן, אלא באמצעותם ניתן לפתח ולטפח יכולות בסיסיות, כישרונות ואינטליגנציה. אנשים המאמינים שאינטליגנציה הינה יכולת מתפתחת ומשתנה, מאמינים שבאמצעות מאמץ ולמידה יוכלו לשפר את יכולותיהם הקיימות. הם רואים באתגרים הזדמנות מצוינת ללמוד דברים חדשים ולפתח מיומנויות קיימות. לכן הם מגלים אהבה וסקרנות רבה יותר בלמידה, מבינים שכישלון הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה ורואים בו הזדמנות להתפתח וללמוד. אנשים אלה נוטים להתמיד לאורך זמן חרף קושי וכישלון ולהגיע להישגים גבוהים יותר. למעשה מחקרי מוח מהשנים האחרונות תומכים בתפיסה של דווק. המוח פלסטי, גמיש ומשתנה, לא רק בילדות אלא גם בבגרות. אפשר לדמות את המוח לשריר. כאשר הוא מנוון קשה לעשות אפילו פעולות פשוטות, אך אם מאמנים אותו הוא מתפתח ומתחזק, בדיוק כמו היכולות שלנו לקרוא, ללמוד, להיות יצירתיים ולפתור בעיות.
ומה עם דינה, אתם בוודאי שואלים. עם דינה עשיתי תהליך של אימון למידה. בראש ובראשונה עבדנו על האמונה שלה בכך שהמוח מתפתח וצומח (Growth Mindset), ולמידה וזיכרון הם תהליך יצירה של קשרים חדשים במוח. תרגול הוא בסך הכל ביסוס וחיזוק הקשרים שנוצרו בלמידה. אם לא השתפרת, זה לא בגלל שאין לך יכולת (ואת טיפשה או סתומה) אלא בגלל שלא השתמשת בטכניקות התרגול המתאימות לך, ועדיין לא רכשת רשת קשרים חזקה מספיק במוח. עם שינוי התפיסה, המהלך המשלים היה כמובן למצוא את אסטרטגיות הלמידה שמתאימות ועובדות בשבילה, וזאת הייתה עבודה קלה יחסית כי מה שהתברר לי הוא שדינה הייתה נחושה להצליח בצורה יוצאת דופן, בעיקר כדי להוכיח למורים שלה מהתיכון שהיא חכמה, מוצלחת ויכולה להצליח בזכות עצמה.
לפני כמה שנים פרופ' קרול דווק פרסמה הרצאת טד, ומאוד מומלץ לצפות בה: